הורות כצוות

שני הורים טובים, שתי שיטות שונות

אחד מחמיר. אחת מוותרת. אף אחד מכם לא טועה. מאת אסתי קדם, מאמנת מוסמכת CBT לזוגיות ולאימון אישי.

לפני הילדים, ההבדלים ביניכם היו קסם. את אהבת את הספונטניות שלו. הוא אהב שיש לך תוכנית. ואז הגיע ילד, ולהבדלים האלה יש פתאום שמות חדשים: "קשוח מדי איתם." "מוותרת להם על הכול."

פתאום אתם כבר לא שני אנשים שמאוהבים בשוני ביניהם. אתם שני עורכי דין, שכל אחד מהם מגן על ילדוּת אחרת.

מאיפה באמת מגיע סגנון החינוך

סגנון המשמעת שלכם אינו תכונת אופי. הוא ערך, עטוף בפחד. ההורה המחמיר נושא בדרך כלל ערך של אחריות, ומתחתיו פחד: "אם אני לא אחזיק את הגבול — מי הם יגדלו להיות?" ההורה הרך נושא ערך של קרבה, ומתחתיו: "אם אבוא בכוח — הם עדיין ירגישו אהובים?"

שני ערכים. שני פחדים. ובשורש של שניהם — אהבה.

השוני אינו הסכנה. המלחמה היא הסכנה.

זה מה שהמחקר מראה, וזה מה שאני רואה בסלונים כל שבוע: ילדים יודעים לחיות מצוין עם שני הורים שונים. מה שפוגע בהם אינו שתי השיטות — אלא המלחמה בין השיטות. גלגול העיניים. הביטול של הורה אחד מול הילד. ה"לכי תשאלי את אבא" שנאמר כמו כתב אישום.

ילד יכול ללמוד ש"אבא עושה השכבה בדרך שלו ואמא בדרך שלה". ילד לא יכול להירגע בתוך "ההורים שלי רבים בגללי".

הכלי מה-CBT: מפסק דין — לתרגום

כמאמנת CBT אני מבקשת מזוגות לתפוס את מחשבות פסק הדין. "הוא קשוח מדי" — פסק דין. "היא מפנקת אותם" — פסק דין. פסקי דין סוגרים שיחות.

עכשיו תרגמו: "כשהוא מרים את הקול — על מה הוא מגן?" "כשהיא מוותרת — על מה היא שומרת?" התשובה היא כמעט תמיד ערך שאתם בעצם חולקים, לבוש בבגדים שאתם לא הייתם בוחרים.

שלושה הסכמים שמסיימים את המלחמה

כשהפער גדול יותר מהורות

לפעמים המריבות על המשמעת הן רק הקצה הנראה של משהו עמוק יותר: ערכים שונים סביב כסף, משפחה, אמונה, שאיפות — איך בכלל נראים חיים טובים. הפער הזה לא נסגר בניצחון בוויכוח. הוא נסגר כשממפים אותו, ביושר, עם הכלים הנכונים. חוברת העבודה שלי הורות כצוות מלווה אתכם בזה, עמוד אחרי עמוד, יחד.

שלכם, אסתי

אותו צוות. גם כשלא מסכימים.

שיחת היכרות אחת, 15 דקות, ללא עלות. הביאו את הריב שחוזר על עצמו — ונמצא יחד את הערך שמסתתר מתחתיו.

לתיאום שיחת היכרות